קרם לטיפול בצלוליט

צלוליטיס מתייחס למראה של עור גלי עם גומות. מרקם זה של עור לא חלק ולא אחיד נפוץ יותר אצל נשים יותר מאשר אצל גברים. הצלוליטיס הוא בעיה קוסמטית שמופיעה בעיקר בגפיים התחתונות ובאזורי האגן והבטן.

צלוליט מתייחס לדפוס האחסון של השומן התת עורי. במקום ששומן זה יאוחסן בצורה דיפוזית, הוא מאוחסן בכיסים קטנים המופרדים אלה מאלה על ידי ׳מחיצות׳, שהם רצועות סיביות.

לפי מחקר שהתפרסם ביולי 2009, הצלוליט משפיע על 98%-85% מהנשים לאחר גיל ההתבגרות. אמנם, מצב זה אינו פתולוגי, אבל הוא גורם לדאגה קוסמטית לא מעטה.

במחקר אחר שפורסם ב-2006, תיאר החוקר את הצלוליטיס כמצב פיזיולוגי תקין בנשים לאחר גיל ההתבגרות, שמטרתו להבטיח זמינות נאותה של קלוריות לטובת ההריון וההנקה.

לפי המחקר מ-2009, יש כמה סיבות לעובדה שהצלוליט שכיח יותר בקרב נשים מאשר גברים.

שימו לב – זה ממש מעניין, גם אם אתם לא בקיאים בביולוגיה או באנטומיה:

• מבנה הקולגן:
  • אצל נשים, מבנה הקולגן (החלבון העיקרי ברקמת החיבור) נראה כמו גדר כלונסאות.
  • אצל הגברים מבנה הקולגן נראה יותר כמו גדר רשת, שהיא חזקה יותר ומחזיקה טוב יותר את השומן.
• אסטרוגן וטסטוסטרון:
  • אצל הנשים האסטרוגן מייצר שומן,
  • אצל הגברים הטסטוסטרון מפרק שומן.
• קולטני אלפא מול קולטני בטא:

אצל הנשים – על כל קולטן בטא אחד בירך, ישנם 9 קולטני אלפא. מה זה אומר?

• קולטני אלפא – גורמים לתאי שומן לייצר שומן, מעוררים התכווצות של כלי דם וגורמים לשחרור סוכרים לזרם הדם.
  • קולטני בטא – כאשר הם מעוררים את התכווצות כלי הדם, הם מפרקים שומן. הם גם מגבירים את קצב הלב ומרגיעים את כלי הדם.

המחקר מ-2009 מחלק את דרכי הטיפול ל-4 קטגוריות עיקריות:

• הפחתת הגורמים המחמירים
• שיטות פיזיקליות ומכאניות
• תכשירים פרמקולוגיים
• ולייזר

לפעמים, גם טיפולים בהקפאת שומן או בהמסת שומן, יכולים להפחית את מראה העור הגלי ולתרום להעלמת צלוליט, שכן שיטות טיפול אלה מסלקות מצבורי שומן תת-עוריים שקשה להיפטר מהם באמצעות דיאטה או פעילות גופנית

ההנחה המקובלת היא:

• שהצלוליטיס נוצר בדרך כלל עקב ירידה במחזור הדם
• שהצלוליטיס נגרם על ידי רצועות סיביות שעוברות מן העור אל השריר, דרך השומן – כאשר הרצועות מושכות את העור כלפי מטה, השומן דוחף אותו כלפי מעלה – וזה מה שיוצר את מראה העור הגלי במרקם של קליפת התפוז.

המחקר מ-2009, מציע 4 השערות מובילות שמסבירות את הפיזיולוגיה של הצלוליט:

• דימורפיזם מיני. מצב שנוצר עקב הבדלים בין זכרים לנקבות.
• שינויים במחיצות רקמת החיבור.
• שינויים בכלי הדם.
• גורמים דלקתיים.

עד לשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20, הצלוליט לא היה בעיה. בעקבות השינוי בתזונה ובסוג התחתונים שנשים החלו ללבוש, התעוררה בעיית הצלוליט. בשנות ה-20 של המאה הקודמת, נהגו נשים ללבוש שמלות וחצאיות ארוכות ותחתונים רפויים כמו מכנסי פיג׳מה. בימינו, קו התחתונים של נשים מנתק את מחזור הדם, ומפריע לפעולה תקינה של כלי הלימפה. חשבו על זה כמו על צינור מים ארוך שמתהדק במהלך הדרך, וחוסם את זרימת המים. כך גם קו התחתונים.

באופן כללי, רואים היום יותר נשים צעירות שמפתחות צלוליט – כאשר נערות בגיל ההתבגרות חוות צלוליט.

איך מסבירים זאת?

יותר מדי אסטרוגן הופך את תאי השומן לגדולים יותר. לפיכך, נשים צעירות יותר הסובלות מעודף משקל עלולות להיות במצב שמתואר כ׳דומיננטיות של אסטרוגן׳. כלומר, הגוף מייצר יותר מדי אסטרוגן ו/או שהנערות אוכלות מזון, כמו סויה, עתיר ביספנול-A (Bisphenol-A), שמכיל מרכיבים המחקים אסטרוגן.

מתברר שהתזונה משחקת תפקיד בהתפתחות הצלוליטיס. בואו נתבונן בנשים האסייתיות. בארוחת הבוקר הן אוכלות אטריות – ארוחה עתירת קלוריות, אבל כשהן יוצאות לעבודה, בעיקר לעבודת כפיים, הן שורפות את הקלוריות הללו. לעומת זאת, אם זו תהיה התזונה שלנו, כשנצא לעבודה, נשב כל היום ליד השולחן. חשבו על כל קולטני האלפא (מיצרי השומן), שפשוט מחכים שהחגיגה תתחיל.

הדברים כרוכים זה בזה, ונשים רבות נאבקות לרזות באזור שמתחת למותניים.

אומרים לנו כל הזמן: לא לאכול שומן! לא לאכול סוכר! ולאיסורים האלה יש חשיבות שהיא מעבר לשמירה על גוף חטוב. למעשה מדובר על איזון הורמונלי שניתן ליצור בעזרת תזונה בריאה ופעילות גופנית.